הסיבה למה רגליו גדלו מתחת לגופו ולא מצדדיו הייתה על מנת לתמוך במשקלו הגדול כיוון שזו הייתה חיה כבדה ומאובניו נמצאו באזור רוסיה האירופאית,הסקוטוזאורוס הגיע לאורך של 3 מ' והיה מכוסה בלוחות שיריון וגם היו לו דוקרנים שכיסו את הגולגולת שלו ויחסית לגודלו הקטן הוא היה חיה כבדה ורגליו הקצרות מצביעות על זה שהוא לא יכול היה לרוץ למרחקים ארוכים במהירות גבוהה אלא רק למרחקים קצרים ככל הנראה.
זה הפך אותו לפגיע לטורפים גדולים שחיו באותה תקופה ועל מנת להגן על עצמו היה לו שלד עבה שהיה מכוסה בשרירים חזקים במיוחד באזור הצוואר שלו,מתחת לעורו היו מה שנקרא צלחות קשיחות וקשות שנהגו באופן דומה לסוג של שיריון בריגנדיני או נהגו באופן דומה יחסית לקרוב המשפחה של הסקוטוזאורוס שחי כיום שזה הצב המודרני.
בהתחשב בעובדה שהסקוטוזאורוס חי בעידן שבו רוב היבשות היו מחוברות יחד ליבשת-על אחת ענקית ולכן רוב היבשת הזו הייתה ברובה הגדול אזור מדברי אז החיה הזו הייתה צריכה לנדוד למרחקים גדולים בשביל למצוא את המזון שלו והוא היה אוכל עשב ושיניו אפשרו לו לתלוש שורשים של צמחים וכו',לרוב ככל הנראה הסקוטוזאורוס חי ליד נהרות או אזורים בהם הצמחיה הייתה שופעת יותר ונפוצה יותר ונדד בדרך כלל ברגעים של בצורת וכשהאוכל היה מועט והעדר היה יחסית קטן כדי להימנע מהונאת שטחים נרחבים מהצמחים שהם אוכלים.
שיניו היו שטוחות ואפשרו לו לא רק לתלוש את השורשים של הצמחים אלא גם יכלו לטחון את העלים והענפים הצעירים לפני שהם עיכלו אותם בקיבה העצומה שלהם,רוחבה של הגולגולת שלו הייתה כ-50 ס"מ והיא הייתה רחבה,שטוחה וחזקה והיה לו גם בליטות באזור הלוחית האחורית שלו(הלחי).
זה שלד שלם של סקוטוזאורוס הנמצא במוזיאון האמריקאי באמריקה,זו הייתה חיה כבדה מאוד אך עם שרירים חזקים ולוחות שיריון ששימשו אותו באופן דומה למה שמשמש השיריון של הצב שחי כיום וזה כיוון שהצב והסקוטוזאורוס הם קרובי משפחה רחוקים ועצמות הלחי שלו נעו קדימה והחוצה ויצרו זווית של 120 מעלות ואפשרו לו להפיק צליל מסוים הדומה לשאגה ככל הנראה.
');){kind=link}